מבוא לשנים עשר הצעדים

מהו מודל 12 הצעדים

מודל 12 הצעדים לריפוי עצמי מפגיעה מינית, הוא מפת דרכים שעושה סדר בהתמודדות עם הפגיעה.
כשאירועי הפגיעה ומשמעותה עולים לתודעה היא מכניסה אותנו לכאוס. אין לנו מושג מה לעשות.
זו אחת הסיבות שרבים מעדיפים פשוט להתעלם מהענין, או לדחות עד כמה שאפשר את העיסוק בו.
זה שואב כוחות, זה מציף, ואנחנו לא יודעים עוד לאן זה ייקח אותנו.

גם כאשר כבר נכנסים לתהליך טיפולי, מתוך אמונה שזהו הדבר הנכון לעשות, אנחנו לא תמיד מבינים מה המטרה ולאן צריך להגיע.
אנו עלולים למצוא את עצמנו עוברים מטיפול לטיפול, מגששים ומנסים דרכים שונות, בתקווה למצוא ריפוי.

המודל נועד בראש ובראשונה, לעשות סדר, להעניק בהירות ופשטות לתהליך. 
לעזור לך להבין איפה את/ה נמצא/ת היום. לדעת במה צריך להתרכז כרגע ומה להשאיר להמשך. איפה כבר התקדמת, ואיפה צריך עוד עבודה.

הדרך היא שלך, אבל המודל נותן לך יד ומכוון אותך. 

ההשראה למודל

מודל 12 הצעדים לריפוי עצמי מפגיעה מינית, שואב את ההשראה מ-12 הצעדים של המכורים, תכנית שנעזרים בה מיליוני מכורים בכל העולם.

תכנית המכורים צמחה מתוך השטח, כפרי יוזמתם של מכורים שנגמלו ורצו לעזור למכורים אחרים, מתוך הבנה שעזרה הדדית בין אנשים שמתמודדים עם דברים דומים, היא מנוע חזק להצלחה.
התנועה הזו של מכורים למען מכורים, הביאה לנקודת מפנה משמעותית בכל הנוגע להתמודדות עם התמכרויות.
היא איפשרה לרכז ידע רב וניסיון עשיר של מכורים שהצליחו, ובכך יצרה משאב שגם הולך ומתפתח כל הזמן. 
בנוסף, היא העניקה למכורים תחושת שייכות וקהילתיות, שהפיגה את הבדידות הקשה, ונתנה כוח ומוטיבציה להתקדמות בתהליך.
כיום גם הגופים המקצועיים משתמשים בידע ובניסיון שנצבר בשיטת 12 הצעדים, ואף מיישמים המבנה הקהילתי שלה.

לרוב, תהליך 12 הצעדים מלווה בחונך אישי (ספונסר), ובמפגשים קבוצתיים, אם כי ישנם כל מיני  ואריאציות ליישום המודל.
עוד על 12 הצעדים של המכורים, ניתן למצוא במרחבי הרשת.

באופן דומה, גם מודל 12 הצעדים לריפוי עצמי מפגיעה מינית, היא תנועה של נפגעים למען נפגעים שצמחה מתוך השטח.
גם היא שואבת את עיקר כוחה מעדויות של נפגעים ונפגעות, ומהדרך שעשו הם עצמם לקראת ההחלמה.
אלפי שיחות אישיות וקבוצתיות בין הנפגעים לבין עצמם, הם שנותנים למודל את התוקף וההכרה בכך שיש פעולות שעוזרות להחלמה. יש דרך, יש סדר, ויש מכנה משותף לתהליך שעברו אותם נפגעים ונפגעות שהצליחו.
בנוסף, המודל נשען גם על יסודות מוצקים מהספרות המקצועית (שלצערנו עדיין לא גדולה מספיק), העוסקת בפגיעות מיניות ובהחלמה מהן.

חשוב לציין שמדובר בהשראה בלבד.
מודל הצעדים של הנפגעים שונה מהותית ממודל הצעדים של המכורים, הן מבחינת התוכן והן מבחינת המבנה.
כובד התהליך אצל המכורים נשען על כוח עליון.
הסיבה לכך היא שהמכורים עשו דברים והזיקו לעצמם (ולא אחת גם לאחרים), ולכן הם צריכים לשחרר שליטה. אצל הנפגעים לעומת זאת המצב הוא הפוך, נלקחה מאיתנו השליטה בפגיעה, ולכן הצורך הוא דווקא לקיחת האחריות והשליטה לידיים שלנו. אמנם יש התייחסות לכוח עליון בצעד 7, אך זה לא מרכז התהליך.
כמו כן בצעדים של הנפגעים אין מאפיינים טקסיים כמו אצל המכורים. הקבוצות הן נינוחות ומטרתן ליצור שיח ועיבוד לרגשות, כמו שיתבאר בהמשך.

 

התהוות המודל

במהלך השנתיים האחרונות נערכו אלפי שיחות בין נפעים ונפגעות לבין עצמם, במסגרת פורום 'יוצאים לאור'
באופן לא מפתיע, מצאנו דמיון רב בין הסיפורים. למרות שהסיפורים שונים מאוד, ניתן למצוא קו מרכזי החורז את כולם.  

בכל משך תקופת הזמן הזו, אספנו את החומרים ותובנות שהעלו הנפגעים מתוך המסע שלהם, וריכזנו אותם על מנת למצוא את המשותף לכולם.

זיהוי הדרכים שהובילו להחלמה על ידי הנפגעים ואנשי המקצוע, ופירוקם ל-12 שלבים ברורים ופשוטים להבנה וליישום, הם שמהווים את מודל 12 הצעדים לריפוי עצמי מפגיעה מינית.
חלק מן הצעדים מעשיים יותר, חלקם פחות, אבל הם יחד אמורים להוביל את הנפגע או הנפגעת לצמיחה ולהחלמה, עד כמה שניתן, מפגיעה מינית.

כפי שנכתב למעלה מודל 12 הצעדים יונק את הידע שלו בין השאר מהספרות הטיפולית המקצועית.
עולם הטיפול והפסיכואנליזה הוא שפתח את הפתח להתייחסות לנוירוזות, ואצור בו ידע רב אודות התנועות הנפשיות סביב טראומות בכלל וטראומה מינית בפרט.

יחד עם זה, יש במסגרת הטיפולית עצמה אלמנטים שמרחיקים את הנפגעים (במיוחד גברים) מלהיזדקק לה. זמן רב עובר בין הפגיעה לבין הפניה לטיפול, ויש לכך סיבות.

כידוע, עולם הטיפול התחיל כחלק מענף הרפואה (פרויד עצמו היה רופא). זה ניכר ביותר בכתבים הראשונים של הפסיכואנאליזה, שמשתמשים ממש במושגים מעולם הרפואה.
היניקה הזו מקבעת תודעה שעלולה לעכב החלמה אצל אנשים ונשים שעברו פגיעה מינית.
כותב זאת יפה ד"ר יאיר כספי:

תיקון האדם היה פעם ענף של החינוך שהעמיד אתגרים. הטיפול הפסיכולוגי שנבנה כענף של הרפואה, שבה רק הרופא מאבחן ויכול לתת תרופה, העביר את השינוי לאחריותו של המומחה, ומרושש לפעמים את התלמיד מכוחותיו ומאחריותו…
גם כשאחר פותח לך שער, אתה הוא שצריך להיכנס. גם כשאחר מגלה לך דרך להבין את מה שקרה, אתה צריך לבחור בסיפור החדש (ספר הכשרונות, עמ' 35).

יחסי הכוחות בין רופא לפציינט, בין מטפל למטופל, יש בו מעין שיחזור של חווית הפגיעה עצמה. 
היא מדגישה את חוסר האונים, החולשה והקרבנות של הנפגעים, אל מול הדמות החזקה, היודעת והמובילה בתוך מערכת יחסים זו.
עצם הפניה לבקשת עזרה משמרת אצל הנפגע תודעה מחשבתית שהוא מנסה להשתחרר ממנה.

לעומת המודל הטיפולי, מודל 12 הצעדים מאמין בהחזרת הכוח לנפגע, בשליטה שלו בתהליך ובלקיחת אחריות מלאה על ההתקדמות של עצמו.

ענין החזרת השליטה עוד יתבאר בהמשך, אך כבר כעת נציין שלצד היניקה של מודל 12 הצעדים מעולם הטיפול ברמת התוכן המקצועי, בהיותו מודל לריפוי עצמי הקונסטרוקציה שלו נשענת על יסודות מעולם האימון, בכך שהוא מעמיד את הנפגעים במצב לא תלוי באף גורם חיצוני, וכפי שיוסבר להלן.

 

חשיבותו של תהליך

מודל הצעדים כשמו כן הוא, תהליך של צעידה. צעידה קדימה.
אחד החששות המוצדקים של הנפגעים מלהתעסק בפגיעה, הוא מפני החזרה אל העבר ללא כל צורך.
הם שואלים: "בשביל מה להתעסק עכשיו במה שהיה, בוא נמשיך הלאה". ויש בזה הרבה מן האמת. דברים שקרו בעבר, אין לנו איך לשנותם ואין טעם לחזור אליהם. נכון יותר להניח למה שקרה, ולהשקיע ביצירת חיים חדשים.
אלא שלפעמים אנו מבקשים להניח לעבר, אבל העבר לא מניח לנו. הוא משפיע על ההווה באופן שמקשה עלינו להתקדם אל העתיד.

לאור זאת חשוב מאוד להפנים בתוכנו תנועה של התקדמות. עצם ההימצאות בתוך מודל ברור, מניע אותנו קדימה.
זה עוזר לנו להכיר בכך שגם אם חלק מהצעדים מחזירים אותנו אחורה, גם כשאנו מתאבלים על אירועי העבר, גם כשאנחנו מבטאים רגשות ששייכים לילד הקטן שבתוכנו, אנחנו תמיד על ציר ההתקדמות ולא על ציר הנסיגה.

בשל כך מודל 12 הצעדים הוא מאוד קונקרטי. ההתמקדות כל פעם בצעד אחד, עוזרת לנו לשים לב לא להתפזר ולא לסטות מהמסלול.
הטיפול בכל סוגיה בנפרד מונעת מאיתנו עומס יתר, שעלול בהחלט לקרות כתוצאה מכמותן וגדלן של המשימות.
כאשר נכנסים פנימה לנפש, אובדן הדרך והבלבול הוא אפשרות מאוד זמינה, במיוחד במקרה של פגיעה מינית. ההליכה צעד אחר צעד מוודאת שאנו לא סוטים מהמסלול, ולא מבלבלים בין סוגיות, או לא מכניסים דברים שלא קשורים לפגיעה. המודל ממסגר את התהליך סביב האירועים הספציפיים שקרו, וסביב האנשים שקשורים לפגיעה או להחלמה שלכם.

 

שלושת היסודות

הצעדים הם שנים עשר במספר, אך אבני היסוד עליהן נשען המודל, הם שלושה – זהות, שייכות ומשמעות.[1].

הזהות תבוא לידי ביטוי בהנכחת העצמי, בהחזרת השליטה ובלקיחת אחריות לתהליך. השייכות תבוא לידי ביטוי באלמנט הקהילתי-חברתי של המודל, ואילו המשמעות עולה מתוך ההתמסרות לעשייה.

שלושת עקרונות אלו (הידועים גם כעקרונות האושר – To be, To belong, To do), כפי שיפורטו להלן, הן הלב הפועם של המודל. הן אלו שיוצרות את המבנה הייחודי שלו, אשר מצד אחד מבדיל אותו מהגישה הטיפולית הקלאסית, ומצד שני מאפשרות לשיטות הטיפול השונות להשתלב בתוכו, בהתאם לאופי הייחודי של הנפגעת או הנפגע ולסיפורם האישי.

 

החזרת השליטה ולקיחת אחריות

הענקת הזהות לנפגעים באה לידי ביטוי בהחזרת השליטה.
הגרעין היסודי של חווית הפגיעה המינית היא חווית חוסר השליטה. פלשו לטריטוריה המקודשת שלנו, השתמשו בגוף שלנו, ופגעו בנו מבלי שהצלחנו להגן על עצמינו. אדם בעל כוח או סמכות ניצל את מעמדו לשלוט בנו ולנצל אותנו.
החוויה הזו היא מאוד קשה. זו חוויה שצורבת בנו תודעה של חולשה וחוסר אונים.
חוסר השליטה חוזר להופיע בחיינו בסיטואציות שונות. מצבים שאצל אחרים היו מתקבלים בהבנה, אצלנו עלולים להתפרש כניסיונות חוזרים לפגוע בנו. הפחד מלהיפגע שוב (לאו דווקא מינית) מלווה אותנו.
מאידך גיסא, דווקא החשש מלהיפגע וחוסר הביטחון, גורמים לנו לחפש דמות להישען עליה, מישהו שיאהב, שיחבק, שיחזיר לנו את הכוח ואת הביטחון שאבד לנו.

מסיבה זו, הדבר הבסיסי ביותר שנפגעים צריכים הוא להחזיר אליהם את השליטה, את הכוח. להרגיש שהם יכולים להוביל את חייהם כרצונם, ואינם כפויים על ידי רצונו של אחר.
באופן פרדוכסלי, דווקא נפגעים שלוקחים אחריות והולכים לטיפול, עלולים לחוות שוב את חווית חוסר השליטה, בגלל היחסים ההיררכיים שבין המטפל למטופל. עצם הפנייה לאדם בעל ידע, בעל כוח ומעמד, ובקשת העזרה ממנו, עלולים להוות מכשול בהחזרת השליטה לעצמנו.
12 הצעדים מעצם היותו מודל לעזרה עצמית, מבקש להחזיר את השליטה באופן מוחלט לנפגע, לעודד אותו לקחת אחריות מלאה לתהליך של עצמו, מתוך הבנה שזו נקודת המוצא להחלמה, או כפי שניסחה זאת ג'ודית הרמן בספרה 'טראומה והחלמה':

"עיקרון ההחלמה הראשון הוא העצמת נפגעי הטראומה. הם חייבים להיות מחוללי ההחלמה של עצמם ולשלוט בה. אחרים יכולים להעניק עצה, תמיכה, עזרה חיבה ודאגה, אבל לא ריפוי. נסיונות רבים לעזור הנעשים מתוך רצון טוב וכוונות טובות, נכשלים מפני שהעיקרון היסודי של העצמה אינו נשמר. שום התערבות הנוטלת מן הנפגע כוח אינה יכולה לעודד את החלמתו, תהיה התועלת המידית שיש בה אשר תהיה…
מטפלים רבים שהוכשרו על פי מודל הטיפול הרפואי מתקשים לתפוס את עיקרון היסוד הזה וליישמו… עיקרון השבת השליטה לנפגעי הטראומה מקובל על הכל" (עמ' 149)[2].

זהו העיקרון הראשון שעליו מתבססים 12 הצעדים, וזו נקודת המוצא שתקבלו על עצמכם כשתתחילו את התהליך – אתם אחראים לגורלכם, השליטה אצלכם, וההחלטות כולן שלכם. תצטרכו להעדיף נפילה שהיא שלכם, מאשר הצלחה שרשומה על מישהו אחר.
עיקרון זה בא לידי ביטוי לכל אורך הדרך בצורות שונות.

 

שייכות קהילתית

קשה להפריז בתועלת שמפיקים הנפגעים כאשר הם פוגשים ומשוחחים עם אנשים שעברו חוויות דומות לשלהם.
מאז קמה לה קהילת יוצאים לאור בקיץ תש"פ 2020, המחשבות והרגשות שעד כה עטפו את הנפגעים בבדידותם, מקבלות כעת תוקף ונוכחות, הן נשמעות ומהדהדות מפיהם של נפגעים אחרים. פתאום אתם לא לבד יותר. משא כבד של שנים נפרק מעל הגב. ניתן להתהלך בעולם עם פחות כאב, כשאתם חולקים אותו עם אנשים כמותכם.

הפגיעה המינית מתרחשת כמעט תמיד בתוך מערכת יחסים. נדירים הם המקרים שהפגיעה מופיעה בפתאומיות בלי שום הקשר, על ידי אדם זר לחלוטין. לרוב, ישנה מערכת יחסים קודמת לפגיעה, האדם הפוגע הוא קרוב ולפעמים אפילו אהוב ומוערך.
כאשר בתוך מערכת יחסים שכזו מתרחשת בגידה בדמות פגיעה מינית, היא משבשת את כל היכולת ליצור ולשמר מערכות יחסים, היא פוגעת באמון בבני אדם, ומערערת את הביטחון לתקשר איתם. הנפגעים מסתובבים עם תחושה של שונות, עם הרגשה שאין אדם שבעולם שמסוגל להבין את מה שהם עוברים.

כשם שהפגיעה קרתה בתוך מערכת יחסים, גם ההחלמה צריכה לקרות באמצעות מערכות יחסים. לא ניתן לדבר על תהליך החלמה, כאשר אנחנו שומרים את הרגשות בתוכנו, מבלי לתת להם ביטוי חיצוני. גם על נקודה זו עומדת ג'ודית הרמן:

"גרעין חווית הטראומה הוא הנישול מכוח והניתוק מן הזולת, ולכן ההחלמה מבוססת על העצמה ועל יצירת קשרים חדשים. ההחלמה יכולה להתנהל רק בתוך הקשר של יחסים. היא אינה יכולה להתרחש בבידוד. בקשרים המחודשים עם הזולת שבים נפגעי הטראומה ובוראים את הכישורים הנפשיים שנפגעו… מתן אמון, אוטונומיה, יזמה, כשירות, זהות ואינטימיות. היכולות האלו נוצרו במקורן תוך כדי יחסים עם אחרים, ובתוך יחסים כאלה עליהן להיווצר מחדש" (הרמן 149).

במודל 12 הצעדים אתם לא לבד, אתם יוצרים קשרים עם אנשים ונשים כמותכם במפגשים קבוצתיים או באופן דיגיטלי (לאלו שטרם מעוניינים להיחשף).
אמנם המטרה הסופית היא לשקם ולהצליח במערכות יחסים קרובות יותר, אך הדרך לשם עוברת ביצירת אינטראקציות עם קבוצות שווים סביב החוויה המשותפת של הפגיעה. שם נגלה הבנה אמיתית, חוסר שיפוטיות, הכרה, תיקוף וביטוי רגשי.
כאשר לחוויה הטראומטית יש מקום, כאשר יש לה מרחב חברתי בה היא יכולה להיות מבוטאת, הכל נעשה קל יותר. הבדידות כבר לא אוכלת. אתם שוב לא לבד.

אין יותר טבעי מלהתחיל את הקשרים המחודשים בתוך חברה שמבינה את הכאב, עם אנשים שחוו את זה בעצמם.
זה נותן כוח, זה מעצים, וזה מוביל אותנו קדימה באופן שלא ניתן לעשות לבד.

כך כותב הפסיכיאטר בסל ואן דר קולק בספרו 'נרשם בגוף':

"מחקרים רבים שהתבצעו ברחבי העולם על תגובות לאסון מצאו כי תמיכה חברתית היא ההגנה החזקה ביותר נגד הצפה בחווית דחק וטראומה.
תמיכה חברתית אינה זהה לשהייה בחברת אחרים גרידא. הנקודה החשובה היא הדדיות: עלינו להרגיש שהאנשים סביבנו רואים ושומעים אותנו. שאנחנו מוחזקים בנפשו ובלבו של הזולת. כדי שהפיזיולוגיה שלנו תרגע, תחלים ותצמח, אנו זקוקים לתחושת ביטחון עמוקה. אין רופא שיכול לתת מרשם לחברות ואהבה: אלו הן יכולות מורכבות, שמושגות בעבודה קשה" (נרשם בגוף 108).

לא מדובר בקבוצת תמיכה חד פעמית, אלא בהשתייכות לתנועה חברתית, לעשרות, למאות ולאלפים של נפגעים ונפגעות, שצועדים יחד את הדרך הזו, בדרכים שונות.

זהו העיקרון השני שעליו מתבססים 12 הצעדים, אותו תרוויחו מיד כשתחליטו להצטרף לתהליך – חיבור ושותפות לדרך עם אנשים ונשים כמותכם.

 

משמעות

היסוד השלישי שעליו נשען המודל הוא המשמעות. הפשר.
אנו לא יודעים לתת הסברים למאורעות הקשים, אבל אנחנו יכולים ליצוק לתוכם משמעות.
הסבל, כשהוא חסר פשר, מעצים פי כמה את הכאב של האדם, שבטבעו מחפש משמעות לחייו. ככל שסבלו של אדם גדול יותר, כך הצורך במשמעות הופך להיות עבורו קיומי יותר. גם אם הצליח להתגבר על העבר, בלתי אפשרי להינתק ממנו. הענקת המשמעות היא שמחברת בין עבר-הווה-ועתיד, ובכך יוצרת סיפור שלם לחיים שלכם. סיפור שבו הסוף מקושר לנקודת ההתחלה.

משמעות יכולה לבוא לידי ביטוי בכל מיני דרכים, אך הנתיב המרכזי שבה היא מתממשת הוא על ידי עזרה וסיוע לאחרים.
כאשר אנו מתעלים את הסבל שלנו עבור אחרים, אנחנו מביאים החלמה וריפוי גם לעצמינו.
גם המחקרים מצביעים בצורה ברורה על כך שנשים עם היסטוריה של אונס, שהקדישו חלק מחייהן לעזרה וסיוע לנפגעות אחרות, גילו סימני החלמה וצמיחה מהטראומה של עצמן, יותר מאשר נשים שלא עשו זאת.

במודל 12 הצעדים עניין המשמעות מופיע במפורש רק בצעד האחרון, אבל הוא חורז את כל התהליך כבר מתחילתו.

ביחס לשני העקרונות הראשונים של המודל, ניתן לומר שהעיקרון הראשון של האחריות האישית הוא ציר האורך, הקהילתיות היא ציר הרוחב, ואילו המשמעות היא ציר העומק של התהליך. היא לא דורשת בהכרח עוד מרחבי פעולה (אורך ורוחב), אלא מעניקה להם עומק.

מודל 12 הצעדים מכניס אותנו לתוך מערכת, שבהכרח אנו מועילים בה גם לאחרים. ההתמסרות לעשייה, יחד עם ההתכתבות והקשר עם נפגעות ונפגעים אחרים, הוא כשלעצמו עוזר ומסייע להם (כשם שהקשר איתם מקדם אותנו), גם מבלי שנעשה מאמץ מיוחד לכך.

זהו העיקרון השלישי – הענקת המשמעות.
כפי שמעידים נפגעים רבים, משמעות מביאה כמעט באופן ישיר להקלה ולשחרור מהנטל של הפגיעה.

מעבר לשלושת היסודות הללו, שארוגים לכל אורך, רוחב ועומק התהליך, ישנם אלמנטים נוספים שמאפיינים את המודל, והופכים אותו למוצלח וייחודי.

 

ציר ההתקדמות

החלוקה לצעדים מתחמת את התהליך בשלבים שלבים, ועוזרת לייצר בו רצף כרונולוגי. החיים הם תנועה, וכשאנחנו מסמנים לעצמנו את הדרך, אנחנו עוצרים את התנועה אחורה ומכוונים אותה קדימה.
יחד עם זה חשוב לדעת שאף שהצעדים מסודרים בצורה תהליכית ומומלץ לצעוד בהם על פי הסדר שהם מסודרים, הם גם ארוגים זה בזה.
בתוך התנועה קדימה ישנה גם חזרתיות והעמקה בצעדים קודמים. כבר אמר מי שאמר שהציר הטיפולי אינו נמשך ברצף ליניארי, אלא דומה יותר להתקדמות סלילית, ספירלית. למעשה אפשר לומר שהתנועה קדימה זקוקה להנעה המעגלית, שהיא זו שמאפשרת אותה.

יתרה מזאת, נפגעים ונפגעות מעידים שגם סיומו של תהליך, הוא התחלה של תהליך חדש, עמוק יותר. התנועה אף פעם לא נעצרת אלא רק מעמיקה.
בנוסף, ייתכן שבמהלך החיים יתרחשו דברים שאינם תלויים בנו, ויחזירו אותנו שוב לעסוק בצעדים שכבר נגענו בהם.

כל זה מביא לתפיסה שתהליך הצעדים הוא תהליך תמידי, שאנו נמצאים בתוכו, ומגלים בו כל הזמן פנים חדשות. למעשה כל דבר שאנו עושים בחיים, גם ללא קשר לפגיעה המינית, יכול למצוא את מקומו באחד מן הצעדים. הצעדים הם ציר שכולנו, כל מי שנפגע, נמצא עליו בין כה וכה. המודל רק עוזר לנו להבין איפה אנו נמצאים, ולהתקדם משם.

בעקבות דברים אלו עלולה לעלות מחשבה, שבעצם אנחנו מנציחים בכך את הפגיעה, ולא משתחררים ממנה לעולם. אבל באופן פרדוכסלי, דווקא ההסתכלות הזו היא שמאפשרת לנו להשתחרר מהעיסוק בפגיעה, ולחיות את החיים בצורה זורמת, שכן היא ממקמת את אירועי הפגיעה בתוך שטף החיים, ולא מתעלמת מהם.
דווקא הנסיונות הלא מוצלחים להתעלם ממנה, מחזירים אותנו אליה שוב ושוב בצורה אובססיבית ולא רצונית, ואילו מיקום סיפור הפגיעה במקומו הראוי לו בתוך שטף השגרה, מסנכרן אותו היטב עם שאר אירועי החיים.

בעגה המקצועית אוהבים לקרוא לזה – נירמול הפגיעה.

נירמול

טראומה מינית היא אירוע של שפולש לתוך החיים ושובר את כל המוסכמות. היא מנפצת את התפיסה האידילית והתמימה שלנו, ולא מצליחה להיטמע בתוך הסכימות הקיימות ביחס לעצמנו ולעולם. אלו אירועים לא שלא נתפסים אצלנו כחלק מהנורמטיביות של העולם.  הם חריגים ומזעזעים ולא מתיישבים על הדעת והלב.

חלק מהתהליך של ההחלמה מהפגיעה קשור בנירמול האירועים, והיכולת שלנו לפתח תפיסה מספיק מורכבת על העולם, שמסוגלת להכיל גם מצבים לא נורמליים. שיודעת לאחוז גם בקצוות הרחוקים, ולהכיל גם כאבים וסבל.

מודל 12 הצעדים מבקש לספר את סיפור החיים שלנו, שכולל בתוכו את הפגיעה. הוא בעצם מבקש לנרמל אותה.
באמצעות הפעולות הסדורות, ועל ידי התובנות שאנו אוספים בתהליך, אנחנו מרוקנים את החור השחור הזה שבחיינו מהאפילה שבו. אנו מאירים אותו.
באמצעות המפגשים החברתיים עם שותפים לצרה, אנו נותנים מרחב לאירועים הלא-נורמליים, אנחנו מפנים להם מקום בעולם, ומספרים את סיפור החיים השלם שלנו.
נכון, יש בו דברים שלא תלויים בנו ולא היינו רוצים שיקרו, אבל מאחר שקרו, אין לנו אלא סיפור החיים הזה, בשלמותו.

כדי לספר את הסיפור שלנו באמת, בלי הסתרות והתכחשויות, אנו זקוקים להשיל מעל הסוד את הקליפות העוטפות אותו.

 

סוד והסתרה

בשל הנושא האינטימי, סיפורי פגיעה מינית נשארים לרוב מוצנעים ולא מדוברים.
הזעקה שצריכה היתה להישמע, כפי שהיא נשמעת בכל פעם שנעשה מעשה עוולה, מושתקת בשל צנעת הפרט. הצעקה שראויה להתפרץ, כמו בכל פצע שנפער ומביא איתו כאב גדול, מוחלשת בשל הבושה שבדבר.
ישנו קשר ישיר בין גודל ומשך ההסתרה והחזקת הסוד, לבין השפעות ונזקי הטראומה. לעיתים שמירת הסוד חמורה וקשה יותר אפילו מהאירועים עצמם.

מצד שני, גם לשתיקה יש הצדקה. היא שומרת עלינו מנזקים שעלולים לבוא עלינו בעקבות חשיפת הסוד. חשיפה חזקה מדי או שאינה מותאמת לסביבה, אכן עשויה להזיק.
האמביוולנטיות הזו קורעת את הנפגעים מבפנים. הרצון לזעוק אל מול הצורך לשתוק, מביא לתסבוכות נפשיות לא קלות.

אבל המתח הזה לא יכול להחזיק לנצח. לסוד יש תאריך תפוגה, הוא עלול גם להתפרץ בצורה לא רצונית. למען האמת אנחנו משדרים אותו החוצה בתסמינים, בהתנהגות ולא במילים. באופן כזה שאנו מבקשים שאחרים יראו אותנו, אבל לא יוכלו באמת להבין.

לכן חשוב לטפח בשלות לחשיפה של הסוד בצורה בריאה. באופן שאנחנו נשלוט בה, ולא תכפה את עצמה עלינו דרך שפת הגוף או ההתנהלות שלנו בחברה.

ההזדקקות ותשומת הלב לאלמנט הסוד שבפגיעה המינית היא מהותית, כי ישנו קו ישיר המתוח בין יכולת החשיפה שלנו לבין תהליך ההחלמה.

כפי שניתן לראות, מודל 12 הצעדים שוזר בתוכו לכל אורך הדרך, את תהליך חשיפת הסוד, בצורה הדרגתית ובריאה. כל צעד יש בו השלה של קליפת הסוד בצורה כזו או אחרת, כפי שיפורט בצעדים עצמם.

חשוב לציין ששום שלב בתהליך לא דורש חשיפה באופן לא רצוני. ישנה אפשרות לעבור את כל התהליך באופן אנונימי, וההחלטה אם ומתי להיחשף נתונה בידכם, ובידכם בלבד.
ניתן גם להישאר אנונימיים לנצח, אך הנסיון מראה שללא פתיחה של הסיפור לפחות עם אדם אחד או במרחב אחד, קשה מאוד להגיע להחלמה.

ההשתתפות שלכם ב-12 הצעדים, מעבר למשמעות האישית שיש לה עבורכם, יש לה אימפקט גם החוצה, כפעולה של שינוי חברתי.

 

שינוי חברתי

שינוי נפשי עמוק, הוא שינוי ערכי המוליד גם שינוי חברתי. ישנה הזנה הדדית בין ההתקדמות שלנו כפרטים, לבין ההתקדמות החברתית. השינוי החברתי תלוי בנו, ומאידך גיסא גם אנו תלויים במצב החברה.
לשמחתנו, אנו עדים לשינוי חברתי שנעשה בכל הנוגע להכרה בפגיעות מיניות, ולשיח הציבורי בנושא. אמנם עוד דרך ארוכה לפנינו, אך המצב טוב יותר מבעבר.
לנו, כנפגעים, יש את הזכות להיות ממחוללי השינוי הזה. התנועה האישית שלנו, מתחברת לתנועה גדולה וחזקה שמבטיחה לדורות הבאים חיים טובים יותר.

במצב התקשורתי הנוכחי, הנפגעים סובלים מחוסר ניראות חברתית, הם שקופים.
גם כשמתפרסם סיפור, הוא בדרך כלל יפורסם רק בגלל שהפוגע הוא ידוען וכד', ובזה יש מסר לנפגעים, שמי שמעניין באמת הוא הפוגע, ולא הנפגעים. זהו מסר שמועבר בין השיטין, אבל הוא שם.

מודל 12 הצעדים מבקש להחזיר את הפוקוס לנפגעים. לייצר תנועה חברתית ששמה את הנפגעים במרכז. תנועה שתחזור לספר את הסיפור שלהם, ולא של הפוגעים.
הסיפורים שלנו, הנפגעים, אינם רק שלנו, הם סיפורים של החברה כולה. הם סיפורה העצוב של החברה, שמנסה להתעלם ממנו. כאשר יש תנועה חברתית, כאשר מצטבר כוח, יש לו נראות. וכך מתוך מצבור הסיפורים האישיים, נספר יחד את הסיפור החברתי.

הנוכחות של הנפגעים במרחב החברתי, באופן טבעי יוריד את כמות הפגיעות, או למצער יעזור לחברה להתייחס אליהם נכון.
פגיעה מינית ניזונת מהסוד, כאשר יש סוד שמשרת את הפוגעים, יש להם קרקע פוריה לבצע את זממם. אבל כאשר הנפגעים נוכחים במרחב, אין יותר סוד. ומשאין סוד, שערי הפגיעות נסגרים.

אתם לא צריכים בהכרח לחשוף את סיפורכם לעיני כל.
עצם השתייכותכם ל-12 הצעדים, הוא שותפות בשינוי חברתי. אתם מצטרפים לתנועה חברתית שמעבירה מסר לחברה, שנפגעים לא שותקים.
שבירת קשר השתיקה החברתית, היא עצמה ריפוי, לנו ולחברה.

 

זהו זה.
בפריט הראשי תוכלו למצוא דף עם רשימת שנים עשר הצעדים, תוכלו לקרוא וליישם לבד, אך מומלץ לעשות זאת בליווי ספונסר ובהשתתפות בקבוצת צעדים.

לסיום – המודל נכתב מתוך מחשבה רבה ואינספור התייעצות, והוא שואף לדיוק ברמת האות.

עם זאת, לא יהיה זה מפתיע אם תבחינו שישנם דברים שאינם מדוייקים עבורכם, או שחסרים לכם.
עיקר כוחו של המודל הוא בכך שהוא מדייק ומשפר את עצמו כל הזמן, מתוך תגובות הנפגעים עצמם.
לכן אתם מוזמנים לפנות אלינו, להעיר ולהאיר את עינינו, כדי שנוכל לדייק ולנסח את הדברים מחדש.